בין אב ובתו

לא אחת אנו עדים לנשים בחברה, הסובלות מחוסר בטחון ביכולתן לעבוד ולתפקד בעולם. על פני השטח נראה כי נשים אלה מצליחות למדי, נשות עסקים בטוחות בעצמן, שכירות, סטודנטיות משוחררות וכו', אך בתוך תוכן סובלות הן מתחושות בדידות, יאוש, פחד מפני נטישה ודחיה.
 
רבות מן הנשים הללו חוו יחסים פגומים עם אביהן, חלקן עם אביהן האישי וחלקן יתכן שנפגעו על ידי חברה פטריארכלית הפועלת כמו אב גרוע ותרבות הממעיטה בערכן של נשים. בשני המקרים נפגעת תדמיתן העצמית של הנשים, זהותן הנשית, יחסן כלפי הגבריות ותפקודן בחיי היום- יום (לאונרד, 1997).
 
את נושא זהותן הנשית קל יותר בדרך כלל לנשים לבחון דרך בדיקת יחסיהן עם אמהותיהן ועם דמותן כמודל להזדהות וחיקוי. הקשר המיוחד בין אמהות ובנות נתפס באופן אינסטינקטיבי כשייך לאותו מעגל של זהות עצמית. אך זהותן העצמית של נשים מושפעת בצורה משמעותית גם מיחסיהן עם אבותיהן, התבוננות על מקומו ותפקידו של האב בהתפתחות הדימוי העצמי הנשי של בתו חושפת זיקה בין חוויותיהן של נשים לבין דמותו של האב ויחסיהן עימו.
 
האב מציג בפני בתו דגם גברי כהשלמה וכניגוד לדגם הנשי. הוא מגיש לה תפיסות נוספות, לפעמים שונות לגמרי ביחס לאהבה. האב נוטה לספק חידושים, ריגושים אירועים שמחוץ לשגרת חיי היומיום, והילדה מגיבה כלפיו ביתר התלהבות. אבות חשובים כגורם המעודד את פריצת התא הסגור של היחידה אם-ילד וכגורם התומך בהתייחדות ובעצמאות. האב משמש דגם שונה מהאם עבור הבת ומאשר את נשיותה. זוהי דמות אחרת, שונה מדמות האם המאפשרת מקור נוסף לאהבה בלתי מעורערת (ויורסט, 1988).
 
יחסים קרובים בין אב לבתו מתפתחים כשהוא מעניק לה נאמנות, הגנה, תקשורת טובה תשומת לב ואהבה. כשהאב מגלה אכפתיות ותמיכה הוא מאפשר לבת לפנות אליו כאשר היא נאבקת בניתוק מהאם ומפחית מעוצמת ההנתקות הזו.
 
באופן מסורתי האב אף מעביר אידאלים לבתו. הוא משמש לה מודל לסמכותיות, אחריות, החלטיות, אובייקטיביות סדר ומשמעת. אחד מתפקידיו הוא להוביל אותה מהתחום המוגן של האם והבית אל העולם החיצוני, ובכך הוא עוזר לה להתמודד עם העולם והמאבקים הצפויים לה. יחסו לעבודה ולהצלחה ישפיע על עמדותיה לעניינים אלה. כאשר היא בוגרת
הוא נסוג אחורנית כדי שתוכל להפנים את האידאלים הללו ולממש אותם בתוכה. אם יחסו לתחומים אלה הוא נוקשה מדי או ותרני מדי, ישפיע הדבר בהתאם גם על עמדתה של הבת.
 
כשהבת גדלה צמיחתה הרגשית והרוחנית מושפעת מאוד מיחסיה עם אביה. האב הוא הדמות הגברית הראשונה בחייה, והוא גם המעצב החשוב ביותר של האופן שבו היא מתייחסת לצד הגברי שבתוכה, ובסופו של דבר לגברים. מכיוון שהוא אחר, כלומר שונה ממנה, הוא מעצב את השונות שלה, את המיוחדות והאינדיבידואלי שבה. האופן שבו הוא מתייחס לנשיותה משפיע על האופי שבו תתפתח לאשה.
 
אצל הבת קיים מצב שאפשר לכנותו "רעב לאב", כמיהה לאותה אהבה שונה, אחרת. יופי והשגים, משפחה וידידים, ואפילו ילד אהוב אינם יכולים להשביע את הרעב הזה. קשריה של הבת עם גברים בעתיד ינסו להשביע את הרעב הזה. פרויד כינה תופעה זו כ"כפיית החזרה". זו גורמת לנו לעשות שוב ושוב מה שעשינו בעבר, לנסות ולשחזר מצב מוקדם. וכך האנשים שאנו אוהבים והאופן שבו אנו אוהבים אותם הם חזרות לא מודעות של חוויות מוקדמות.
 
אובדן אב יכול להתבטא בצורות שונות ואין בהכרח משמעותו מוות של האב במשפחה. היעדרותו של האב או חוסר מעורבותו בחייה של הבת כמוהם כאובדן. הבת אינה מקבלת מאביה את ההנחיה, התמיכה והעידוד לו היא זקוקה בשלבי התפתחותה וכך היא נותרת בודדה וחשופה להתמודד עם המאבקים הצפויים לה.
 
קיימות דרכים רבות במישור האישי בו חשות בנות כי "איבדו" את אביהן, חלקן מתבטאות בהיעדרותו או נטישתו של אב, שעזב את בתו מסיבות כמו מלחמה, מחלה, גרושין, וכך הוא מותיר אותה פגועה ועורגת לאהבתו. לרוב זו מאשימה את עצמה בנטישתו ומשתדלת דרך קבע להיות טובה מספיק כדי לזכות באהבה שלו או של אחר.
 
ביטוי אחר לאובדן אב הוא פסיביות של האב כלפי חיי בתו וזניחת תפקידו כדמות תומכת וסמכותית. מה שגורם לבת לאבד כבוד לסמכות. בעודה מתאמצת לעשות הכל בעצמה, היא לומדת כי אסור לה לסמוך על אף אחד.
 
אובדנים אחרים מתבטאים בדמות אב שתלטן התובע מבתו כניעות ומותיר אותה מפוחדת וחסרת בטחון עצמי, התמכרות המתבטאת בניצול האב את בתו בדרך שמכתיבה התמכרותו בעוד היא מתאמצת להשיג הגנה.
 
וקיים גם האב המפנק את בתו יתר על המידה ובכך מנציח את הילדותיות שלה ומבטיח את תלותה בו. בת כזו יודעת כי אין לה את הכלים ליצור לעצמה חיים מספקים ובדרך כלל מוצאת לעצמה תחליף אב שידאג לה (מורדוק, 1998).
 
אובדן אב אצל הבת משפיע מאוחר יותר על חייה והדרך בה היא תופסת את עצמה ועולמה. הדרך בה היא לומדת להתייחס לרגשותיה כילדה תקבע כיצד תתפקד רגשית כבוגרת. אם האב לא מקשיב לרגשותיו, הוא אינו יכול להקשיב לרגשותיה של בתו ולהזדהות איתם. התכחשות לרגשותיה מלמדת אותה שאין זה בטוח להביע רגשות בחברת אביה משום שלא ימצאו אוזן קשבת, וכך היא לומדת להסתיר ולהפנים את פחדיה, מרגישה בודדה ומנותקת או מעמידה פנים שדבר לא מכאיב לה.
 
הרגשות הלא רצויים מתקבצים בפינות חשוכות של אישיותה עד שלבסוף הם רוקמים חיים משלהם. כשילדה נאלצת לכבוש כל הזמן את רגשותיה היא הופכת מומחית להכחשה, לספקות עצמיים להדחקה או למרדנות (ג'ונסון, 1991).
 
בכל מקרה הבת זקוקה לאב מחויב ואחראי שיעודד את התפתחותה האינטלקטואלית, המקצועית והרוחנית ויעריך את המיוחדות שבנשיותה. כאשר איננו בנמצא, תתמודד הבת עם תחושות של בדידות ואיבוד אותה דמות סמכותית ותומכת.
 
נזק כזה אינו נגרם רק לנשים אינדיבידואליות אלא הוא גם מצב קיים בתרבותנו. בכל מקום בו שולט יחס פטריארכלי סמכותי- המפחית בערך הנשיות בכך שהוא מגביל אותה למספר קטן של תפקידים או תכונות, הנובעים לאו דוקא מנסיונה של האשה אלא מהשקפה מופשטת לגביה, שם נמצא את האב הקיבוצי המדכא את הבת, המונע ממנה להתפתח בצורה יצירתית מתוך עצם מהותה.
 
 
 
 

תהליך שינוי אישי        סדנאות לנשים     הורות/אמהות וקריירה


nashim.sadnaot@gmail.com עטרת סנפיר תואר שני, לימודי נשים בשילוב אומנויות טל. 052-2619266 אימייל