אב ובתו חלק ב

במאמר הקודם עסקתי ביחסי אב ובת ובצורך שיש לבת באב מחויב ואחראי שיעודד את התפתחותה האינטלקטואלית, המקצועית והרוחנית. כאשר זה איננו נמצא מתמודדת הבת עם תחושות בלבול, בדידות וחוסר ביטחון המשפיעים מאוחר יותר על מהלך חייה כבוגרת .
במאמר זה אתמקד בהשלכות אובדן דמות האב על האשה והנזק אותו הוא גורם.
 
הפסיכולוגית היונגיאנית לנארד מדברת על שני דפוסים מנוגדים הקיימים זה לצד זה בנפשה של כל אשה שחוותה אובדן אב כלשהו. האחד מתבטא בילדותיות מבחינה פסיכולוגית, אף כי מבחינת גילה היא בוגרת. אשה כזו נותרת תלותית ונוטה לקבל את הזהות שאחרים משליכים עליה. בדרך זו היא מוותרת על כוחה למען אחרים וכן מוסרת בידם את האחריות לעיצוב זהותה. זו, נישאת לעיתים קרובות לגבר סמכותי ונוקשה ולובשת את דמות האשה שהוא רוצה, לרוב היא נראית תמימה, חסרת אונים ופסיבית ואף מתנהגת בהתאם. גם כשלעיתים היא מתקוממת, נותרת במריה קורבן חסר אונים הלכוד ברגשות רחמים עצמיים, דיכאון ואדישות, ואינה מנווטת את חייה.
 
דפוס זה מצביע על כך שאינה מצליחה להזדהות עם תכונות שאב חיובי יכול לעזור לה לפתח כמו מודעות, משמעת, אומץ, החלטיות והערכה עצמית. הבת לא קיבלה עידוד לפתח תכונות אלה ונותרה חלשה וחסרת אונים, חוששת לנסות לפעול באורח עצמאי.
 
הדפוס השני מתבטא בהזדהות האשה במישור האגו עם התפקידים הגבריים עצמם. מכיון שאביה לא העניק לה את מה שהיא זקוקה לו היא משלימה זאת בעצמה בכך שהיא בונה לעצמה אגו גברי חזק באמצעות השגים או דרך מאבק למען מטרה, או תוך כדי המצאות בעמדת כוח אשר ממנה היא יכולה להכתיב את הכללים. "השריון" שאשה כזו עוטה מגן עליה בצורה חיובית על ידי כך שהוא מאפשר לה להתפתח מבחינה מקצועית ולהשמיע את קולה בעולם העסקים, אך הוא מגן עליה גם מפני רגשותיה והפן הרך שלה וכך היא נוטה להתנתק מהיצירתיות שבתוכה, מיחסים בריאים עם גברים ומספונטניות חיונית של חיי השעה. תחת השריון מסתתרת ילדה קטנה ומפוחדת אשר התעופפה מפה לשם והיא נטולת יכולת להתיישב בקביעות, להתחייב למקום או לאדם מסויים.
 
הייאוש הוא אחד ההבטים השכיחים אצל נשים שחוו אובדן אב מסוג כלשהו. לא אחת הן חשות מנוכרות ממרכז אישיותן, משום שהן מנותקות מחלקים חשובים של נפשן. קירקגארד דיבר על שלושה סוגי ייאוש, העלולים להתבטא במקרים כאלה. האחד הוא ייאוש בלתי מודע, בו האשה מתנכרת לעצמה ואינה מודעת לכך. היא נוטה לחיות חיי שעה ללא כל מחויבויות זולת אלה המעניקות סיפוק לדחפיה. במצב כזה האשה אינה מבינה כי היא נתונה במצב של ייאוש.
 
הדפוס השני הוא מצב בו האשה מודעת לייאוש בו היא נתונה ולהתנכרותה לעצמה אך היא חשה חלשה מדי כדי לבחור ב"עצמי" שכן בחירה זו דורשת שימוש בכוחה הפנימי. כך מתמלא האשה ייאוש לנוכח חולשתה להתחייב למשהו נעלה יותר מאשר דחפיה עצמה.
 
הדפוס השלישי הוא מצב של מודעות גבוה יותר והכרה בכך שיש באדם כוח לבחור ולנווט את חייו, אך היא בוחרת שלא לעשות כן, מתוך מרי גלוי נגד כוחותיה. זהו מצב בו היא מסרבת להשתנות.
 
ילדות מפתחות כוח פנימי כשהן לומדות לקבל החלטות עבור עצמן, על בסיס התחושות שלהן, ולגרום להוריהן לתת תוקף להחלטות אלה. ההכרה הגוברת ביכולתן לקבל החלטות בריאות עוזרת להן לפתח תחושה של ערך עצמי, בטחון ויכולת. העצמי הפנימי הופך למקור הסמכות שלהן. זאת בניגוד גמור לילדות, הלומדות שעליהן להגיב בדרך מסויימת לציפיות וללחצים של ההורים כדי להבטיח את הגנתן ובטחונן. בילדות אלה שולטים תכתיבי ההורים, ולא העצמי הפנימי. ילדה המאמצת את ציפיותיו ודעותיו של אביה בתור סמכות בלעדית, נאבקת לפתח תחושה של ערך עצמי. היא מפקפקת בסמכותה הפנימית וקורסת אל מול האתגר הראשון, בעיקר אם מדובר בגבר. חסרת יכולת לשפוט מה נכון עבורה, היא מוסרת את כוחה לכל מי שהיא רוצה לשאת חן בעיניו (מורדוק, 1998).
 
כשהבת גדלה, צמיחתה הרגשית והרוחנית מושפעת מאוד מיחסיה עם אביה. האופן שבו הוא מתיחס לנשיותה משפיע על האופן שבו תתפתח לאשה. ילדה שלא קיבלה מאביה את ההנחיה, התמיכה והעידוד לו היא זקוקה בשלבי התפתחותה נותרת בודדה וחשופה להתמודד עם המאבקים הצפויים לה. רצונה לזכות באהבת האב מובילה אותה לוויתורים רבים על עצמה ועל אישיותה, היא מחפשת דרכים שונות לרצות אותו ולזכות בהכרתו וכשזו לא מגיעה היא מתמלאת תחושה של חוסר אונים, ומאבדת את היכולת להתמודד ולבטוח בעצמה וביכולתה.

תחושת חוסר האונים וחוסר הכלים שברשותה, מובילה אותה לא אחת לחפש בן זוג סמכותי, מגן ובטוח בעצמו על מנת שינתב עבורה את דרך החיים, וכך למעשה מוותרת היא על צרכיה שלה ועל אישיותה לטובת אותו "מושיע".

 
 
 
 

תהליך שינוי אישי        סדנאות לנשים       הורות/אמהות וקריירה

nashim.sadnaot@gmail.com עטרת סנפיר תואר שני, לימודי נשים בשילוב אומנויות טל. 052-2619266 אימייל